סכנה! זרעים חד פעמיים
הפיתוח של זן העגבניות החדש, שפותח במשותף על ידי הזרע והפקולטה לחקלאות ברחובות, ארך שש שנים. בהזרע מדגישים שפיתוח של
כל זן חדש הוא יקר מאוד, מפני שהוא כרוך בהרבה עבודת ידיים. פיתוח כל פרח (ממנו נוצרים הזרעים) כרוך בעבודה ידנית מפרכת, המבוקרת בקפדנות על ידי החוקרים.
זרעי עגבניות מהזן סאמר סאן, כמו זני ירקות וגידולי שדה רבים, מכונים בשפה המקצועית זרעי מכלוא. זרעים אלה מאופיינים בכך שהצמחים הגדלים מהם מניבים פירות שלא מפיקים זרעים למחזור גידול שני. משמעות הדבר היא שמגדל הירקות חייב לרכוש מדי שנה בשנה, כל פעם מחדש, את הזרעים בחברת הזרעים. כאן טמון הכסף הגדול.
לכתבה המלאה בעיתון הרשת The Marker
מדוע לשמור זרעי מורשת/דרור פתוחים? (אלכס קצ'אן + נדב)
המגוון הגנטי של יבולי המזון בעולם הולך ונעלם בקצב מפחיד. מינים וזנים אשר טופחו בתהליך של זריעה ע"י גננים וחקלאים לאורך מאות ואף אלפי שנים, בשקדנות סבלנות ואהבה מדור לדור, עבור טעם מצטיין, הבשלה הדרגתית, מרקם עדין, עמידות כנגד מחלות ומזיקים מקומיים ולתנאי יובש, הולכים ונעלמים תחת השתלטות החקלאות הכימית-מסחרית בקנה מידה ענק על אספקת המזון שלנו.
תאגידי ביו-טכנולוגיה ענקיים המתיימרים להביא קידמה ושובע לעולם רעב הופכים את זרעי יבולי המזון- מורשת הטבע ורכוש הציבור- לזני מכלוא והנדסה גנטית בבעלות פרטית מוגנת בחוקי פטנט וסוללות עורכי דין. חברות זרעים קטנות נרכשות ונבלעות ע"י תאגידים אלו וזני מורשת ייחודיים רבים מאוד הופכים כך ללא זמינים יותר להשגה ע"י הגנן או החקלאי הקטן.
בתהליך ההכלאה של הגידולים השונים אובד מידע גנטי חשוב המגן על הצמח בזמן הגידול, קובע את אייכות פיירותיו ומייחד אותו מכל הצמחים האחרים. כתוצאה מכך נדרשים המגדלים להשתמש בחומרי הדברה ובתוספי דשן סינטטי במהלך הגידול כדי לעזור לצמחים החלשים לגדול.
מגוון הצמחים אבד – מבחר הצבעים והטעמים מידלדל ונעלם למצב בו קיימים מספר בודד של צמחים ש"שווה לגדל" מבחינה מסחרית.
לבני האדם וחיות אחרות התלויות וניזונות מצמחים (בסופו של דבר) צפוי עתיד דומה. נראה כמעט, שבעתיד הקרוב יגדלו רק בני אדם ששווה לגדל מבחינה מסחרית. בני אדם אילו (שיהיו חלשים מבחינה גנטית) יהיו תלויים בתוספי מזון ותכשירי הגנה (תרופות) נגד מחלות…
מידע נוסף על גידול זרעי דרור (בהפרייה פתוחה)