המדביר לצרכן
עד לפני כשנתיים התבססה שיטת הבדיקה בעיקר על מכשיר הקרוי GCMS. מכשיר זה מורכב באופן בסיסי משני חלקים עיקריים, GC – החלק אשר בו מתבצע תהליך ההפרדה בין המולקולות השונות הנמצאות בתמצית המיצוי של הדוגמא הנבדקת, והחלק השני הוא ה- MS, סוג של גלאי המזהה את החומרים בהתבסס על המסות שלהם והשוואה לספריית מסות הקיימות בזיכרון המכשיר ואשר מייצגות חומרי הדברה שונים.
מכשיר זה היה "השחקן הראשי" בחיפוש אחרי חומרי הדברה בקרקעות ובתוצרת אורגנית ואפשר בקלות יחסית ובהתבסס על שיטת הכנה אחת לזהות בדוגמא בודדת למעלה מ- 160 חומרים. מסיבות שאינן ברורות לנו באופן מוחלט, במהלך השנים האחרונות התהוותה קבוצה די גדולה של חומרי הדברה אשר אינם מתגלים בשיטת ה- GC, ביניהם חומרים ידועים כגון ה- SPINOSAD, IMIDACLOPRID, METHOMYL, ואפילו ALDICARB. בקבוצת החומרים הללו נמצאים חומרים פולאריים או רגישים לחום, שתי תכונות אשר אינן מאפשרות את זיהויים במערכת ה- GC.
בעיה זו היוותה אתגר יוצא דופן אשר גולגל לפתחם של יצרני מכשירי הבדיקה ולפני כשנתיים החלו לצוץ מעבדות אשר רכשו מכשיר מתקדם מסוג ה- LCMSMS. מכשיר זה אומנם יקר לרכישה ולשימוש אך מכיוון שעיקרון הפעולה שלו הוא בעבודה במריץ נוזלי ולא בטמפרטורות גבוהות הזיהוי של הקבוצות הבעייתיות הפך לקל מתמיד.
קישור לכתבה המלאה בעיתון הרשת NFC