בצל

מתוך organicwiki
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עברית - בצל , אנגלית - onion , ברוסית - ziboulia 

תוכן עניינים

היסטוריה

מוצא בצל-הגינה הוא, כניראה, בתחום איראן, מערב פאקיסטאן עד אזור ההרים צפונה משם. ספק אם קיימים קיום זני בר שלו. רוב החוקרים מסכימים שבעבר אזור הגדילה שלו השתרע ממערב לסין, בין המדבריות שממזרח לים הכספי. מצויות עדויות היסטוריות המראות על שימושו בפולחן, חניטה מצרית, רפואה וחשיבותו כמזון. ביוון העתיקה השתמשו בבצל לחיזוק הראיה ולגירוי התאבון. באירופה השתמשו בבצל לבישו כבר בימי הביניים. בתנך מוזכר הבצל בתקופת יציאת מצריים, בימי בית שני, במשנה ובתלמוד. חשיבות וניצול : מבחינת ערך מזוני, נמצא הבצל כאחד היעילים ביותר. החלק האכיל הוא הגלדים והעלים המעובים והירוקים היוצאים ממנו. משמש למאכל חי, מבושל ומיובש. נצרך באופן קבוע לאורך השנה כולה. רוב היבול נאסף בחודשי הקייץ ועומד באחסון עד חודשי הסתיו. הבצל גדל ברובו בשלחין. ניתן לשמור אותו באדמה למספר שבועות לאחר שהגיע להבשלה.

תאור בוטאני

שייך למין Allium cepa, סוג Allium, משפחה Liliaceae, בת-מחלקה חד-פסיגיים Monocotyledoneae . הבצל הוא צמח עשבוני רב שנתי. בעל מערכת שורשים מוגבלת. קוטרה 45 ס"מ ועומקה 65 ס"מ. חלקה הגדול נמצא בעומק 30 ס"מ הראשונים של הקרקע. במהלך הגידול השורש הראשון מתנוון ואיתו שאר השורשים לאורך הזמן. עד ההבשלה שבה מספר השורשים החדשים שנוצרים קטן ממספר השורשים שמתנאוונים. לכן יש לקיים משטר השקיה סדיר לאורך תקופת הגידול. העלים גליליים, נבובים וסירוגיים, הם עולים מגבעול קצר מאוד ותת-קרקעי. בשרור תנאי אורך יום וטמפ' נאותים, מתעבה תחילה הבסיס של העלים ומהווה את את עיקרו של הבצל. הבסיסים של נדני עלים בעלי טרפים ונדני העלים חסרי הטרפים - מעובים, נקראים גלדים. עמוד הפריחה בבצל, שאורכו 60-120 ס"מ נוצר אף הוא בהתאם לתנאי הסביבה. הוא נבוב לרוב ותפוח בחלקו התחתון. התפרחת, דמויית סוכך פשוט, מכילה 50-2000 פרחים. לזנים מסויימים מספר עמוד תפרחת. התפתחות הבצל : ברוב הזנים מפתח הצמח עלים ושורשים בימים הקצרים. עם התארכות היום והעליה בטמפרטורה מתעבים בסיסי העלים, נפסקת היווצרות עלים ושורשים חדשים. כאשר העלים צונחים ונופלים נכנס הבצל למצב מנוחה. התבצלותו והבשלתו של הצמח תלויה באורך היום ותנאי האקלים. אורך היום המינימלי להתבצלותו הוא 12-16 שעות בהתאם לזן. לטמפרטורה השפעה חשובה על התפתחות התפרחת וההפרגה. הצמח מפתח בצל בשנת גידולו הראשונה ורק בשנה השניה, לאחר שעבר תקופה של טמפרטורה נמוכה, עולה ממנו עמוד פריחה - "הפרגה". זנים של קטנים של בצל מפריגים פחות בשנה הראשונה לגדילתם ונותנים יבול גדול יותר. אורך היום אינו מגרה ליצירת עמודי פריחה, אלא משפיע על מהירות יציאתם והתארכותם בלבד. שיעור ההפרגה עשוי לנוע משנה לשנה באותו אזור ובאותו מועד זריעה. סתיו קריר ואביב חם גורמים לאחוז הפרגה נמוך; סתיו ממוזג ואביב ארוך וקר גורמים לשיעור הפרגה גבוהה. אביב חם מאיץ את ההבשלה ומדכא את יציאת העמודים. באביב קר מתאחרת ההבשלה וחסר הגורם המדכא את הפריחה. איחסון בצלצלים בטמפרטורה גבוהה 25-28 מ"צ מדכא את ההפרגה. קרקע וגידול : הבצל יגדל באופן כללי בכל חלקי הארץ אך אזורים בעלי מיעוט גשמים יעזרו לו להתגבר על מחלת הכשותית. הבצל עולה יפה בכל סוגי הקרקעות. (לאיסוף ממוכן רצוי לגדל בקרקעות בינוניות וקלות) דורש דשנים ומים בכמויות נאותות. הבצל בררן מאוד לגבי קרקעות הנקיות מבאשה. גידולו איטי ברובו - מהסתיו עד הקיץ. אין לגדל בצל שנה אחר שנה באותו מקום מחשש לבאשה, כשותית, ריקבון בקטריאלי. מומלץ להכין בצלים במנבטה ולהעבירם למקומם בקרקע בחודשים דצמבר-ינואר. בצל מסוג "ריברסייד" זורעים בתחילת האביב בשטח שהוכן בסתיו הקודם. רצוי לגדל בצל על גדודיות (70 ס"מ בין מרכזי הגדודויות) או לפחות ע"ג ערוגה מוגבהת. למען השבחת משטר הניקוז והאיוורור לצמח אשר מערכת השורשים שלו מוגבלת. את השטח יש לדשן בדשן מלא (NPK) ובמהלך הגידול להוסיף דישון ראש של N (חנקן) (דשנים אורגנים - הומוס, קומפוסט ומיצויים למינהם). שתילה, השקייה ועיבוד מרבים את הבצל מזרעים, מבצלצלים ומשתילים. בגידול בעל - מבצלצלים, במידת גשמים פחותה משתילים. זורעים במחצית נובמבר זנים חורפיים. (גראנו ומצרי) ואין מקדימים משום חשש להפרגה. ואין מאחרים משום החורף הממשמש ובא. בינואר עד מרץ זורעים זנים קייציים (ריברסייד). באזור הערבה זורעים במחצית ספטמבר. בצלצלים ושתילים שותלים ממחצית דצמבר עד מחצית ינואר. לבצל ירוק שותלים שתילים כל השנה.


תנאי גידול

מחלות

גידול משולב

מידע נוסף

כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
תיבת כלים